תפריט נגישות

טר"ש בצלאל בוריה ז"ל

בצלאל בוריה
בן 37 בנפלו
בן מרים וסעדיה
נולד בתימן
ביום תרצ"ו, 1936
התגייס ב-2.1968
שרת בחיל התותחנים
יחידה: גד"ב 9241
 
נפל בעת שירותו
בל' בתשרי תשל"ד, 26/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ציר עכביש-לכסיקון
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ראשון לציון
חלקה: 1, שורה: 9, קבר: 5.

קורות חיים

בצלאל, בן מרים וסעדיה, נולד בשנת תרצ"ו (1936) בעדן שבתימן. הוא סיים חמש שנות לימוד בבית-ספר יסודי בעדן, שם למד בשיטת ה"חדר". בתחילת 1949 עלה ארצה עם משפחתו ברוכת הילדים. המשפחה נשלחה לעתלית והוא הועבר למוסד "אהבה". לאחר שעשה מספר חודשים במוסד, נשלח לקיבוץ וסיים שם את לימודיו היסודיים. משחזר לבית הוריו, לאחר שסיים את לימודיו, ונוכח לדעת מה קשים חיי המשפחה ומה דלה פרנסתה, החליט לצאת לעבודה ולעזור בכלכלת הבית. הוא מצא עבודה בבית אריזה לפרי-הדר. עבודה זו לא מצאה חן בעיניו ולא גרמה לו סיפוק, אבל האפשרות לעזור למשפחתו וההנאה שנגרמה לו כשראה את אמו שמחה ומאושרת, במוצאה את משכורתו מונחת בכל חודש במקום שהניחה מתחת לכר שלה, כל אלה שמשו פיצוי מלא על חוסר העניין בעבודתו. הוא היה נער טוב לב ומוכן תמיד לעזור לזולת. כבן וכאח היה מסור ונאמן למשפחתו והרבה לעזור לאחיו ואחיותיו ככל יכולתו.

בצלאל גויס לצה"ל בסוף יוני 1954. לאחר סיום הטירונות השלים קורס קשר והיה לקשר בחיל התותחנים. הוא היה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו.

בתחילת ינואר 1957 שוחרר בצלאל מהשירות הסדיר וחזר לבית הוריו. הוא אהב מאוד את כל הקשור בחקלאות ויותר מכל אהב לגדל פרחים. לכן יצא ללמוד את מקצוע הגננות בבית-ספר מקצועי בפתח-תקוה. בלימודיו עשה חיל ומצא סיפוק והנאה רבים. באותה תקופה גם נשא לאישה את חברתו ובביתם הקטן רצה להקים משתלה לפרחים. לאחר הלימודים התקבל לעבודה במכון וולקני ולאט לאט הצליח להקים לו שטח קטן לגידול פרחים. הוא אהב את עבודתו והקדיש לה את כל מרצו וזמנו וגם בימי מחלה היה יוצא לבדוק את הפרחים ולטפל בהם. הוא החל לעסוק בחקירת זנים שונים של פרחים ובעזרת אשתו הקים חממה, וניסה לגדל בה זן מסוים של חרציות ששאף לגדלו כל חייו. לאחר שאימץ ילד, אשר רחמי אשתו נכמרו עליו, נולדו לו בן ושתי בנות משלו. הוא היה בעל מסור ואב למופת, שדאג וטרח למלא את כל מחסורי משפחתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס בצלאל וירד לסיני להצטרף אל יחידתו. באחד הימים, כשתקפו מטוסי אויב את כוחותינו בציר "עכביש" נפגע אחד המטוסים ונפל ארצה. מהתרסקותו נפגע בצלאל ונפצע פצעים אנושים. הוא שכב זמן מה בבית חולים וביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, הורים, חמישה אחים ושש אחיות. (בנו המאומץ, ישראל (ראובן) סעיד, נפל אף הוא במלחמת יום הכיפורים). לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בצלאל שימש נאמנה בתפקידו כקשר וכאיש צוות והיטיב לקיים יחסי רעות וידידות עם חיילי הגדוד ומפקדיו. בצניעות ובמתינות, שאפיינו אותו, ביצע כראוי את המוטל עליו".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה