קורות חיים
סולימן ציון ("ציוני") בן יצחק ומזל. נולד ב-1925 בראשון- לציון. סיים את בית-הספר העממי, ועוד הוא פוסח על שתי הסעיפים, אם להמשיך בלימודים או ללכת להכשרה בקיבוץ לקראת הגשמה חלוצית, נתיתם מאביו בשנתו ה-16 והוטל עליו לעזור לאמו בפרנסתה. פנה לעבודה בבנין. בו בזמן היה פעיל גם בספורט וב"הגנה" (בחי"ש). בערבים היה לובש חאקי ויוצא מהבית. לעתים נעדר במשך כמה ימים, ורק כעבור זמן נודע למשפחה, שאותם ימים היה מבלה באימונים צבאיים אי-שם בקיבוצים. ב-1946 סיים קורס מ"כ, ומאז עסק בהדרכה ונתחבב על חניכיו. בדצמבר 1947 התיצב לשירות מלא בחטיבת "גבעתי".
בפברואר 1948 סיים קורס מ"מ. השתתף בפעולות גדודו בדרום: בהגנת בית הקרן-הקיימת-לישראל ליד בית-דגון, בהבטחת התחבורה מרחובות אל הדרום, בפריצת המצור מעל כפר-אוריה, בטיהור קני פורעים ובפעולות תגמול (גזזה, אבו-סוקריר ועוד). אחרי כמה שנות פעולה בסתר מצא סיפוק בהתגלות הכוח העברי במלחמת-השחרור ואמר: "שמח אני שפרצנו כבר את מסגרת ההבלגה.
מעתה נראה לאויב מי היא ה,הגנה' העברית ומה יכלתה !" במכתביו היה מרגיע את אמו, שאצלם הכל כשורה: "אין דבר, אמא, אנחנו נסבול אבל לדורות הבאים יהיה טוב". בזמן האחרון היה אומר לחבריו: "אני אינני מאמין עוד בנסים. לבי אומר לי שגם אני אפול, אבל קודם רוצה אני לראות את נצחוננו". אך רצונו זה לא נתמלא. ב-28.3.1948, בנסעו במשורין להביא אספקה לתל-נוף ולהצטרף למחזיקים במקום, עלה המשורין על מוקש אחרי כפר מע'אר, התלקח באש, בה נשרפו הוא ושבעת חייליו עד לבלי הכירם.
נקבר בקבר אחים עם חבריו למשימה ברחובות ב-30.3.1948