תפריט נגישות

טר"ש ישראלה וינברג ז"ל

ישראלה וינברג
בת 19 בנפלה
בת נחמה ואברהם
נולדה בראשון לציון
ביום ד' באב תש"י, 18.7.1950
התגייסה ב-20.10.1968
שרתה בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 14
 
נפלה בעת שירותה
בכ"א בתשרי תש"ל, 3/10/1969
מקום נפילה: ביר-תמדה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ראשון לציון
הותירה: הורים, 2 אחים ואחות

קורות חיים

בת אברהם ונחמה. נולדה ביום ד' באב תש"י (18.7.1950) בראשון לציון, למשפחה וותיקה מבוני הארץ. למדה בבית-הספר היסודי "חביב" ובגימנסיה הריאלית - שניהם בראשון-לציון. מנעוריה ועד סוף כיתה י' הייתה חברה בתנועת "הצופים". היא שימשה כמדריכה בתנועה, ארגנה מופעים שונים בחגים, בשמחות ובאירועים מיוחדים אחרים. את החוש להדרכה ירשה ישראלה מאמה, שהיתה מדריכה בבית הספר לחקלאות ובמשק-הפועלות שבנחלת-יהודה. בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, וכל המורים, החברים והמכרים אהבוה. לפי בקשת בתי-ספר, מוסדות-ציבור וחוגים שונים בעיר ובסביבתה, הייתה נוהגת לסייע בארגון מסיבות על-ידי נגינה, שירה, משחק ומערכונים. נראה, כי היממה בת עשרים וארבע השעות, צרה היתה מלהכיל את כל מעשיה, פעולותיה וכשרונותיה. בזמן חופשה מלימודיה הייתה מדריכה בקייטנות-ילדים.

לאחר מלחמת ששת הימים התנדבה ללכת לבתי-חולים, נדדה ממחלקה למחלקה עם האקורדיון, שעליו ניגנה עוד משחר ילדותה, וסייעה בעידוד חיילים פצועים. אך לעולם לא הזניחה את לימודיה, למרות פעילותה הענפה, והמשיכה לצאת גם לכל הקורסים, המחנות והטיולים.

בכל שנות-לימודיה הייתה חברה בועד-הכיתה ודאגה לטובת חבריה. גם בקרב משפחתה הייתה פעילה והקדישה מזמנה וממרצה לכל - לזה במתן תשורה ליום-ההולדת, לזה במשלוח ברכה בכתב. היא נטלה על עצמה כל תפקיד וכל משימה, כגון קישוט הבית בחגים, הכנת סוכה, קטיף הפרי הבשל בחצר-ביתה, סריגה וכיוצא באלה.

לפני גיוסה סירבה להיענות להצעה להמשיך בלימודים באוניברסיטה ואמרה: "אלמד רק לאחר שירותי בצה"ל". גויסה לצה"ל באוקטובר 1968. ישראלה חלמה על שירות קרבי בחזית, וכאשר הוצבה לחיל-השריון בעמדה קדמית הייתה מאושרת. כל תפקיד שהוטל עליה מילאה במסירות, בנאמנות ובחריצות, ועל-כך זכתה להערכתם ולהוקרתם של מפקדיה וחבריה.

לאחר שחרורה מצה"ל ביקשה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, כדי לעזור לילדים קשיי-חינוך. כאשר אמר לה אביה כי משימה קשה היא לוקחת על עצמה, ענתה ישראלה: "אני יודעת אבא, אבל שם מקומי. רק כך אוכל להביא תועלת למוכי-גורל ובוודאי אבוא על סיפוקי". באישיותה באה לידי ביטוי הפשטות, המסירות ללא-גבול, תום-הלב, ידידות-אמת ומצב-רוח עליז.

ביום כ"א בתשרי תש"ל (3.10.1969), נפלה בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון-לציון. הוריה הנציחו את זכרה בחוברת שהוציאו לאור לאחר נפילתה; בהקמת גינה עם ספסל-לימוד בשביל תלמידי בית-הספר "חביב" בראשון-לציון; בתרומה שניתנה למחלקת הילדים בבית החולים אסף הרופא; בפינה במועדון תנועת "הצופים" בראשון-לציון ובגן ילדים עירוני בשם "ישראלה", שנקרא לזכרה.

כן הקימו ההורים על-שמה קרן-מלגות לתלמידים נצרכים בבתי-ספר על-יסודיים, באמצעות לשכת "בני ברית" - מיסודו של רוטשילד - ביל"ו וקרן על-שמה בקופת "גמילות-חסד" שליד "בני-ברית".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה