תפריט נגישות

סמל מרדכי מוטי ואנונו ז"ל

מרדכי ואנונו
בן 21 בנפלו
בן מרגלית ומיכה
נולד בבית דגן
ביום כ"א בחשוון תשל"ד, 16.11.1973
התגייס ב-אוג' 92
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 401, גד' 9
 
נפל בעת שירותו
בכ"ז באייר תשנ"ד, 8/5/1994
מקום קבורה: ראשון לציון
חלקה: 7, שורה: 6, קבר: 4.
הותיר: הורים, אח - דודי ושתי אחיות - ליאת וסוזי

קורות חיים

בן מרגלית ומיכה. אח לדודי, ליאת וסוזי. נולד ביום כ"א בחשוון תשל"ד (16.11.1973) בבית דגן. במשך שנים רבות גדל מוטי כבן זקונים וזכה לפינוק מהוריו, סבתו ודודותיו. מוטי, ילד חם, שופע מרץ ושמחת חיים, ידע להחזיר פינוק ואהבה לכל משפחתו. אהבתו לחיים, סקרנותו וחוש ההרפתקאות בו ניחן, גרמו לא אחת דאגה להוריו, שהיו צריכים לרוץ עמו לבית החולים לגבס איבר כלשהו בגופו. אך חוש ההומור שלו והבדיחות שסיפר סביב השולחן הצליחו להמיס אפילו את הקשוחים ביותר. למרות החזות הלכאורה קשוחה, ניחן מוטי ברגישות ובהבנה, וידע תמיד מתי לשים יד ולעזור ומתי להפתיע במתנה, במלה טובה ובחיבוק, שהלך והתעצם ככל שהתבגר.

מוטי למד בבית-הספר היסודי "סלומון", והמשיך בבית-הספר היסודי "מעיין" שבראשון לציון. הוא החל את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "הטכני" בחיפה, המשיך בבית-הספר התיכון "עמית עמל" בראשון לציון, וסיים בבית-הספר התיכון האקסטרני "אנקורי" בתל אביב. במשך שנים רבות, מוטי ולימודים לא היו מושגים נרדפים ולמרות כל האיומים והעונשים של מוריו והוריו, מצא מוטי עניין רב יותר בים, אפילו בימים הסוערים. אך כשהגיע הזמן, גילה מוטי אחריות והשלים בהצלחה את כל הבגרויות לפני הגיוס. שלא כמו הלימודים, מוטי והחברים היו בהחלט מושגים נרדפים. מוטי היה נער חברותי וכמעט שלא ניתן היה לתפוס אותו לרגע ללא חבריו מסביבו. יחד בילו שעות, ארגנו מסיבות, גלישות משותפות וריכלו על בנות. ביתו היה תמיד מלא בחבריו שישבו והתבדחו, פשטו על המקרר ונשארו לישון על השטיחים. מוטי, בקסמו, הצליח לרכז סביבו חבורה גדולה של חברים, שבזכותו נשארו עד היום בקשר ביניהם.

בתחילת אוגוסט 1992, התגייס מוטי לצה"ל, הוצב לחיל השריון והיה לנהג טנק. מוטי תואר על ידי מפקדיו כחייל דומיננטי, מלא שמחת חיים, אשר הוביל את חבריו אחריו. הוא זכור כחייל חייכן, בעל חוש הומור מיוחד, שהיה אהוד על מפקדיו וחבריו כאחד, מן הבחורים שהפלוגה קשורה אליהם בחוטים רבים ועבותים.

מוטי נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ"ז באייר תשנ"ד (8.5.1994) והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן עשרים ואחת היה מוטי בנופלו. הוא הותיר אחריו משפחה וחברים כואבים, אוהבים ומתגעגעים.

מתוך שיר שנכתב לזכרו, במלאת שלוש שנים למותו: "להיזכר במוטי זה לזכור חיוך שמתחיל בשפתיים ונגמר בעיניים / להיזכר במוטי זה לזכור חזה רחב וחיבוק חזק / להיזכר במוטי בעיניים הנבונות והחכמות / להיזכר במוטי בפנים היפות והמאירות / להיזכר במוטי זה לזכור בית מלא בחברים שתמיד נשארים / להיזכר במוטי בארוחות השבת עם הבדיחות והצחוקים / להיזכר במוטי בריבים / במשחקים / להיזכר במוטי ה'שף' של המאכלים הכי מוזרים / להיזכר במוטי שאהב אתגרים וסיכונים / וחווה את כל סוגי השברים / להיזכר במוטי שהבריז מהלימודים כל השנים / ובשנתיים השלים את כל המבחנים / להיזכר במוטי שעזר ותמך בכל עת / להיזכר במוטי שנתן ללא הפסק / להיזכר במוטי שהפגין אחריות, שאפתנות ונחישות / להיזכר במוטי, הסמל לרגישות / להיזכר במוטי באהבה / באהבה לבית, למשפחה, באהבה לחברים, למדינה / באהבה לים, לגלים, באהבה להרפתקאות, לריגושים / באהבה למוסיקה וריקודים, באהבה למסיבות ונשים / באהבה לחיים / להיזכר במוטי הבן, האח, הנכד / להיזכר במוטי התלמיד, החייל /להיזכר במוטי הידיד, המאהב, החבר / להיזכר במוטי הילד, הנער והבחור שלא זכה להתבגר /להיזכר במוטי שהלך ולא יחזור / להיזכר במוטי, כי כל מה שנותר זה לזכור".

בניית אתרים: