תפריט נגישות

סמ"ר רועי ניסים ז"ל

רועי ניסים
בן 20 בנפלו
בן יפה ואהרון
נולד בבאר שבע
ביום ט"ז בחשוון תשמ"ה, 11.11.1984
התגייס ב-24.3.2003
שרת בחטיבת גבעתי
יחידה: גדוד רותם
 
נפל בעת מילוי תפקידו
בט' בתמוז תשס"ד, 27/6/2004
מקום נפילה: מוצב אורחן
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: ראשון לציון
הותיר: הורים ושתי אחיות - רותם ויערית

קורות חיים

בן יפה ואהרון. נולד ביום ט"ז בחשוון תשמ"ה (11.11.1984) בבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע. ביום לידתו זרחה השמש, ולבם של כל בני המשפחה הוצף שמחה.

רועי היה בן יחיד בין שתי אחיותיו – יערית הבכורה, ורותם הצעירה. הוא גדל בבית חם ואוהב, והתחנך על ערכים של אהבת האדם ואהבת המולדת.

כשהיה רועי כבן שלוש עברה משפחתו להתגורר בראשון לציון, שם החל רועי את לימודיו בבית הספר היסודי "שלמון". הוא התגלה כילד חברותי מאוד וקנה לעצמו חברים וידידי נפש רבים שליוו אותו גם בהמשך הדרך. בחטיבת הביניים "המעיין", שם המשיך את לימודיו, גדל מעגל החברים והתרחב.

את ראשית לימודיו התיכוניים עשה רועי במכללה הטכנולוגית "עמית עמל" שבראשון לציון. במהלך הלימודים שבה המשפחה להתגורר בדרום, ורועי נכנס לבית הספר התיכון המקיף "עומר" שביישוב עומר, הסמוך לבאר שבע, שם סיים את לימודיו במגמת תקשורת.

ידי הזהב של רועי ידעו לתקן, לפרק ולבנות כל דבר. הוא התמחה בבניית דגמי מטוסים מוקטנים, ואלה עיטרו את מדפי חדרו. רועי אהב מאוד לשחק כדורגל ולצפות במשחקים, והיה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב". זמן לא מבוטל הקדיש, כמובן, גם למחשב ולמשחקיו. מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, ויחד עם בן דודו אוהד נהג לערוך מוזיקה אלקטרונית.

בכיתה י"א יצא רועי עם משלחת תלמידים מבית הספר לסיור במחנות ההשמדה שבפולין. סיור זה הותיר בו רושם עז וחיזק בו את ההכרה במשמעות קיומה של המדינה ובחשיבות ההגנה עליה. בעקבות המסע גמלה בליבו ההחלטה להתגייס ליחידה קרבית שבה יוכל לתרום ולמצות את תחושת השליחות שבהגנה על ארץ מולדתו. "אני חייב לשמור על המדינה," הסביר להוריו.

מרגע חזרתו ארצה היו כל מעייניו של רועי נתונים לשכנוע הוריו, כי יסכימו שיתנדב ליחידה לוחמת – "הכי קרבית שרק אפשר". בד בבד החל באימוני כושר, כדי שיצליח להתקבל לאחת היחידות המובחרות שבצה"ל. אביו מספר כי רועי רצה כל כך להיות לוחם, "שאי אפשר היה לעמוד מול עיניו הכחולות והגדולות מלאות הביטחון והעוצמה."

רועי היה "מורעל" על "גבעתי", וכשקיבל את הבשורה כי התקבל לחטיבה היה מאושר וציפה בקוצר רוח לגיוס. את הזמן שנותר ניצל לבילוי עם אלה מבין חבריו שטרם התגייסו.

ב-24.3.2003 התגייס רועי לצה"ל, לגדוד 435 של "גבעתי", והחל טירונות קרבית. חצי שנה ארכה הטירונות הקשה, ומיד לאחריה נשלח רועי לקורס מ"כים, וסיימו בהצלחה מרובה.

בינואר 2004 החל רועי מסלול ראשון כמ"כ. הוא קיבל תחת פיקודו כיתה של בני ישיבות, ולפיכך היה צעיר מחייליו. כבחור חילוני לחלוטין הצליח רועי לגשר על הפערים, והיה למפקד אהוד ומוערך. כדי להפגין את הזדהותו עם חיילי הכיתה שלו, החליט, בתקופת ספירת העומר, שלא להתגלח או להסתפר.

רועי, החייל הלוחם והמפקד הנערץ, הסב גאווה רבה לכל בני המשפחה. אלא שהמצב הביטחוני המתוח הדאיג מאוד את הוריו, והחרדה לשלומו הלכה וגברה.

את ארבעת חודשי שירותו האחרונים עשה רועי ברצועת עזה, במוצב "אורחן" שבמרכז גוש קטיף, לקראת סיום המסלול וקבלת סיכת הלוחם שלה ציפה יותר מכול. לאחר כל פיגוע שהתרחש באזור היה רועי מנסה להרגיע את הוריו, ומבטיח להם כי אין מקום לדאגה. "אבל לנו לא היה יום ולא לילה. מאותו רגע שידענו שהוא נמצא שם דאגנו לו," מספר אביו בכאב.

רועי שהאמין כי השירות הצבאי הוא שליחות עליונה, ראה את המשך דרכו כקצין ב"גבעתי". שבוע לפני נפילתו קיבל חופשה לצורך כתיבת ספר סיום המסלול, ועשה זאת באהבה רבה. לימים, הוקדש הספר לזכרו.

סמל-ראשון רועי ניסים נפל בקרב ברצועת עזה ביום ט' בתמוז תשס"ד (27.6.2004). בערב זה תכננו החיילים לצפות במשחק כדורגל במרכז המוצב, המקום ששהו בו כדרך קבע בשעות הערב. אלא שבערב זה ממש הטיל עליהם רועי "עונש חינוכי" בשל התנהגות לקויה, ומנע מהם מלצפות במשחק. בדיעבד, בזכות החלטתו ניצלו חייהם של חייליו.

בסביבות השעה 21:30 התפוצץ מטען רב עוצמה במנהרת תופת שנחפרה מתחת למוצב "אורחן". בעקבות הפיצוץ העז קרס גג הברזל שנועד להגן על החיילים מירי צלפים; החיילים שהיו מתחת לגגון והתארגנו ליציאה לפעילות מבצעית נפגעו, ורועי נהרג במקום. חמישה חיילים נוספים נפצעו, אחד באורח קשה, והיתר קל עד בינוני. ירי פלסטיני הקשה על כוחות מגן דוד אדום להגיע לנפגעים, וחילוצם נמשך זמן רב.

רועי, בן תשע-עשרה וחצי בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבראשון לציון. הניח אחריו הורים ושתי אחיות.

מעל קברו הטרי ספד לו מפקד המחלקה, סגן אבי בן-נון: "אמרת שאתה רוצה להיות מ"כ טירונים ואחר כך לצאת לקורס קצינים. רצית להיות מפקד ולהוביל, לחנך אותם ולדאוג להם. אבל הכול נגדע בפיצוץ אחד." והוסיף מפקד הגדוד: "הרצון להצלחה הוא שהניע אותך לבצע כל משימה ביסודיות ובקפדנות."

לאחר נפילתו של רועי נמצא בין חפציו פנקס שבו ניהל את המשימות היומיות, ובו גם תכנן את הלו"ז של מחלקתו. לו"ז זה שכתב רועי נדפס וצורף ל"פנקס מפקדים" המחולק עד היום למפקדי "גבעתי". בין הדפים נמצא שרטוט של סמל הגדוד שלו – גדוד "רותם", מרץ 2003. שרטוט זה הודפס על גבי חולצות שחולקו לחיילי הפלוגה ביום האזכרה הראשון לנפילתו.

רועי הונצח בקיר זיכרון שנבנה בבית הספר היסודי "שלמון" שבראשון לציון, שם נחקק שמו לצדם של שמות הנופלים האחרים בוגרי בית הספר.

רבים מחייליו של רועי רואים בו שליח ששמר על חייהם ומנע את פגיעתם. כאות הוקרה והערכה, הקדישו לרועי כלל חיילי הפלוגה ומפקדיה את סיכות הלוחם שלהם.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה