קורות חיים
אלמר, בן קרינה ורפאל, נולד בבקו שבאזרבייז'אן, בי"ז באדר ב' תשמ"ו (28.03.1986). היה אחיה של אלמירה. בהיותו בן ארבע עבר אלמר עם משפחתו להתגורר במוסקבה.
אלמר החל ללמוד בבית ספר, ובשעות אחר הצהריים למד נגינה בפסנתר. בגיל עשר הוא התקבל ללהקה יהודית, שם שר ורקד והיה משתתף בחגים ובהופעות רבות בקהילה היהודית המקומית. הלהקה הייתה מפורסמת בקרב הקהילה ואלמר נחשף למגוון רחב של תושבים ואירועים משמחים.
לאלמר היו תחביבים רבים. הוא בעיקר אהב לעסוק בספורט. בזמנו הפנוי נהג לשחק כדורגל, להתאמן בקרטה ועוד.
בחודש אוגוסט 1997 עלה אלמר לישראל עם אחותו, אימו, סבו וסבתו. אביו נהרג זמן מה לפני כן, בתאונת דרכים. המשפחה התיישבה בראשון לציון. אלמר נרשם ללימודים בבית הספר היסודי "חביב", והמשיך לתיכון "טימון", בית ספר של ארגון "נעמ"ת".
אלמר ידע חיים מאושרים בישראל, אם כי קשים ותובעניים. הוא למד בחריצות והכיר חברים חדשים, שיחק כדורגל, והיה יוצא לבלות מפעם לפעם. אלמר אהב את החיים והיה נאמן ומסור למשפחתו. מגיל צעיר עבד, ועזר בפרנסת המשפחה.
אלמר רצה להתגייס לצבא ולהיות חייל קרבי. תוכניות רבות תכנן לעתיד, והכול נגדע ברגע אחד.
ביום רביעי בערב, י"ב בסיוון תשס"ב (22.05.2002), סביב השעה 19:00, נפגשו אלמר ואחותו בגן העיר במרכז ראשון לציון, בשעה שאלמר חיפש את חבריו במקום. היה זה מקום מפגש קבוע בקרב חבריו של אלמר. אחותו סיפרה מאוחר יותר, שכשפגשה בו באותו ערב, אלמר נראה היה לה עצוב בצורה בלתי אופיינית. היא שאלה לשלומו והוא אמר שהכול בסדר ושהוא צריך ללכת, ובזו נסתכמה פגישתם האחרונה.
בשעה 20:00 התפוצץ מחבל-מתאבד בכניסה המערבית לגן העיר, בין ספסלים המשמשים מקום מפגש של שחקני שח-מט. שני אנשים נרצחו במקום, בהם אלמר.
אחותו של אלמר, אלמירה, שהייתה עדיין בסביבת המקום, שמעה את שהתרחש ומייד התקשרה לאחיה. מאחר שאלמר לא ענה היא החלה לרוץ לכיוון מוקד הפיצוץ. שם פגשה בחבר של אלמר שאמר שכבר לקחו אותו באמבולנס. אלמירה עצרה מונית וחשה לבית החולים "אסף הרופא", שם פגשה באימה. במשך כל הלילה השתיים חיפשו את אלמר, עד שבשעה אחת אחר חצות התקשרו אליהן מהמכון הפתולוגי באבו-כביר וביקשו שיבואו למקום לזיהוי. באבו-כביר הן התבשרו כי אלמר מת.
אלמר היה בן 16 במותו. הותיר אם ואחות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בראשון לציון.
כמה מחבריו של אלמר הקימו בביתו פינת זיכרון, בה הניחו זרי ענק ותמונות בהן אלמר נראה מחייך ושמח, כהרגלו.