תפריט נגישות

סא"ל אברהם דיין ז"ל

אברהם דיין
בן 50 בנפלו
בן אסתר ושרל
נולד במצרים
ביום ה' באייר תרצ"ו, 14.5.1936
 
נפל בי"ט בחשוון תשמ"ז, 21/11/1986

קורות חיים

אברהם נולד במצרים ב-ה' באייר תרצ"ו (14 למאי 1936) ובניגוד לעמדת הוריו עלה ארצה לבדו. אברהם שירת בצה"ל 29 שנים. בשנת 1963 הכיר אברהם את יפה שלאחר שלושה חודשי חברות היתה לאשתו.

אברהם היה מסוג האנשים המיוחדים שהיו נכונים לתרום ולהקריב מעצמם לחברה ולקהילה, להגן על מולדתם תוך הקרבת נוחותם האישית וחייהם הפרטיים. שייך לאנשים המופלאים המהווים נכס לחברה שהם חיים בה. נפטר מהתקף לב פתאומי ב- י"ט חשון תשמ"ז.

מתוך האלבום לזכרו:

אברהם ואחותו סולי נולדו באלכסנדריה שבמצרים וגדלו ביחד עד גיל 13, כאשר הפרש גלאיהם הוא שנה וחצי. אברהם ילד נחמד ויפה שאוהב לעזור, למד בבית ספר שנוהל על ידי כמרים. רק אנשים בעלי מעמד כלכלי טוב כמו הוריו של אברהם, יכלו לשלוח את ילדיהם לבי"ס כזה.

הוריו של אברהם בחרו בית-ספר זה, ע"מ להקנות לאברהם משמעת ומסגרת קשוחה וקפדנית, שתקנה לו הרגלי למידה וכלים להמשך החיים. אברהם הצטרף לתנועת נוער, בה הושפע מהרעיונות הציונים והחליט לעלות לישראל.

הוא היה נחוש בדעתו לעלות ארצה, ואפילו, רצונם ודרישתם של הוריו, שישאר, לא מנעו ממנו להגשים את חלומו.

הוא היה נתון תחת לחצים רבים ולחץ הוריו להסכים לבקשתו, אף איים להתאבד אם יסרבו.

ההורים נאלצו בלית ברירה לאפשר את העלייה.

אברהם עלה ארצה, והוריו ושאר אחיו נשארו במצרים. ההורים לא היו מאוהדי הרעיון הציוני, משום ששמעו כי בארץ יש עוני ומלחמות והיה להם טוב במצרים.

האב היה סוחר ועבד בחנותו היפה לבגדי ילדים ולבני נשים והאם היתה מורה למוסיקה. הם היו אנשים אמידים ולא רצו להפסיד את המעמד שלהם במצרים לטובת עלייה לארץ שבה לא ידעו מה יטמון להם העתיד.

לאחר מבצע סיני, החלו פרעות במצרים נגד היהודים. האב לקה בהתקף לב. בשנת 1957, עלתה האחות סולי לאחר נישואיה עם בעלה לישראל. בעודה גרה במעברה היא נפגשה עם אחיה אברהם.הפגישה היתה מרגשת עד מאוד: "לפתע אני רואה חייל גדול וחזק, שהוא בעצם האח שלי, שהיה קטן ורזה וכעת הוא הפך לגבר". היא חיבקה אותו, ומאז שמרו על קשר.

במכתביה להוריה, תארה סולי בפניהם את אברהם, את השינוי שחל בו: שהפך מילד קטן ועקשן, לגבר נאה אחראי ורציני". את ההורים אחזו געגועים עזים למשפחה בישראל. הם השתוקקו לראות בעיניהם את מה שתיארה סולי במכתביה. הם החליטו לעזוב את ביתם שבאלכסנדריה ולעלות לישראל, בה יוכלו סוף-סוף לחזור ולראות את בנם אברהם ובתם סולי שוב.

אברהם שירת בצה"ל 29 שנים. בשנת 1963 בעת שהיה קצין רכב בדרגת רב-סמל, במחנה "ג'למה" לתקופה קצרה, הכיר אברהם את יפה שאח"כ היתה לאשתו.

כשלושה חודשים לאחר מכן, התחתנו השניים בחתונה צבאית שנערכה ע"י הרב הראשי של צה"ל דאז, גד נבון. אברהם המשיך את שירותו הצבאי בשירות קבע. לאחר קורס נגדים בכירים הוענקה לו דרגת רס"ר. בדרגה זו הוא שירת עד אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967. אחרי המלחמה עבר קורס קצינים ובסיומו הוענקה לו דרגת סגן. לאחר זמן קצר, לאחר שהוכיח את עצמו בתפקידיו וזכה להערכת מפקדיו הוא הועלה לדרגת סרן. הוא המשיך לשרת בצבא והועבר לשרות ברפידים (ביר גפגפא), שבסיני, שהיתה תחת שלטון ישראלי עד להסכם השלום עם מצרים. שרותו שם נמשך עד לשנת 1972. עם סיום שירותו בסיני הוא הועבר לשרת במחנה פילון (שבצפון) ומשפחתו עברה לגור בצפת בכדי להיות בקרבתו. הם התגוררו שם במשך שלוש שנים.

עם פרוץ מלחמת "יום הכיפורים", שהיתה מלחמה מהקשות שעברו על מדינת ישראל מיום היווסדה, אברהם הושאר לשרת בפילון. עם תום המלחמה הוענקה לו דרגת רב-סרן והוא הועבר לשרת בקטמריה שבצריפין.

שנה לאחר העברתו של אברהם לצריפין (בשנת 1975), המשפחה עברה להתגורר בראשון-לציון. לא עבר זמן רב ואברהם נשלח שוב לקורס נוסף, קורס קצינים בכירים, קורס פו"ם (פיקוד ומטה) שבו הוענקה לו דרגת סגן אלוף והוא הוצב חזרה לקטמריה בצריפין.

לאחר זמן לא רב, הוא שוב הועבר לשרת בביר-תמדה שליד רפידים שבסיני, אשר היום נמצאת תחת שלטון מצרים, לאחר הסכם השלום איתם.

אברהם שירת בבסיס זה מספר שנים ולאחר מכן הועבר לבקעת הירדן. אח"כ מונה למפקד יחידה חדשה במחנה נתן שליד באר שבע. בשנת 1986 נסע אברהם לקנדה לביקור משפחתי פרטי, אצל אחיו במונטריאול. בעת שהותו שם לקה בהתקף לב וניפטר.

אברהם היה מסוג האנשים המיוחדים שהיו נכונים לתרום ולהקריב מעצמם לחברה ולקהילה, להגן על מולדתם תוך הקרבת נוחותם האישית וחייהם הפרטיים. הוא שייך לאנשים המופלאים המהווים נכס לחברה שהם חיים בה.

בניית אתרים: