תפריט נגישות

מתנדב משה שנק ז"ל

משה שנק
בן 70 בנפלו
בן הינדה ויעקב
נולד בהונגריה
ביום ל' באדר ב' תרע"ג, 4.4.1913
שרת במשטרת ישראל
יחידה: משמר אזרחי
 
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ב באב תשמ"ג, 22/7/1983
מקום נפילה: ראשון לציון
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: ראשון לציון
הותיר: אשה - אולגה, שתי בנות ובן

קורות חיים

משה נולד בהונגריה ב-כ"ו באדר ב' תרע"ג (4.4.1913). את לימודיו התיכוניים סיים בבית מדרש לרבנים בבודפשט. למד רפואה שנתיים, אך נאלץ להפסיק בשל חוקי הגזע.

בפולין הכיר את אולגה, שם התחתנו ונולדה להם בת.

משה עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1933, לפני מלחמת העולם השנייה, בגלל תנאים קשים שבהם חיה משפחתו. הם עלו ארצה על האניה שהגיעה לארץ ישראל. המסע נמשך שלושה שבועות בתנאים קשים: באוניה לא היה די אוכל, היה מאוד צפוף במשך ההפלגה. הבריטים בארץ גילו את האוניה וניסו להחזיר את הנוסעים לפולין, אך משה, אולגה ובתם, הצליחו לקפוץ לסירה קטנה שהיתה מחוברת לאוניה ובסופו של דבר הגיעו ארצה.

תחילה התגוררו בדירה קטנה וסבלו בתנאים קשים ששררו גם לשאר העולים. עם הזמן תנאי חייבם השתפרו: הדירה גדלה, הפרנסה השתפרה, ההסתגלות נהייתה יותר קלה ומשפחת שנייק הלכה וגדלה.

משה עבד כפקיד בצבא הבריטי, ניהל צרכנייה ובמקביל השתלם ב"לוינסקי" וחזר לעסוק בהוראה.

עד 1958 שימש כמורה לטבע ומחנך בבית הספר "רמז" בשיכון המזרח. אח"כ ניהל את ביה"ס הממלכתי ביבנה עד פרישתו.

משה רצה מאוד לשרת בצא אך לא יכל משום שבבו ארצה היה בן 26. לאחר עלייתו של משה ארצה הוא החל להתעניין בלימודי טבע ואף הפך למורה לטבע בבית-ספר בראשל"צ.

משה היה אדם משכיל שאת כל חייו הקדיש לעזרה לזולת. כל מי ששמע את השם משה שנייק, חייך והתחיל לספר על טוב ליבו.

משה ניהל שנים רבות את בית הספר התיכון "יבנה חולות". הוא היה מנהל טוב, שהקדיש את כל זמנו למילוי התפקיד.

משה אהב טיולים, ספרים, מוסיקה וכל הקשור לתחומי המדע וההשכלה.

משה עבד כל חייו בהתנדבות בתחומים שונים, ביניהם הקדיש זמן רב לפעילות במשמר האזרחי ועזרה לעולים חדשים בלימוד השפה העברית.

למשה ולאולגה נולדו שתי בנות ובן, הם הקפידו מאוד בחינוכם ובעתידם של ילדיהם. הקשרים בין בני הבית היו טובים והמצב הכלכלי של המשפחה היה טוב מאוד.

משה זכה בתואר "יקיר יבנה" ובפרס חינוך מטעם משרד החינוך והתרבות, על תרומתו הרבה לחינוך בארץ, בפרט לילדים טעוני טיפוח. עסק כל חייו במעשי התנדבות בתחום הציבורי. התנדב למשמר האזרחי בראשל"צ ושירת שם שנים רבות.

משה התנדב למשמר האזרחי בשל אהבתו למדינה. הוא הצטרף לסיירת שתפקידה היה לעבור בין שטחי המדינה ולחפש מסתננים ערבים. כאשר משה והסיירת חיפשו פלחים ערבים ברמת-אליהו קרה האסון. נהג יהודי שנסע במכוניתו בשכונה, איבד את שליטתו על הרכב ודרס את משה שהיה במחסום על הכביש ופגע בו אנושות. הוא הופנה לטיפול נמרץ. אשתו אולגה שהיתה בבית, הבחינה שמשה מאחר בשעתיים והתחילה לדאוג. הוא היה אמור לחזור בשעה 9 בערב ועד השעה 11 לא חזר לביתו. אולגה התקשרה למשמר האזרחי לברר מדוע הוא מאחר וחברים אמרו לה שהוא בתפקיד, למרות שידעו שהוא נמצא בבית החולים, בכדי לא להלחיצה. אנשי המשמר האזרחי העדיפו לספר על האסון לבנו של משה כדי שהוא יספר לאמו אולגה. לאחר שאולגה שמעה את הבשורה, היא ובנה נסעו לבית החולים "אסף הרופא" ושם ראו את משה שהיה במצב קשה מאוד. משה נפגע קשה במערכת העצבים ושהה במשך שנה וחצי בבית החולים. כל סוף שבוע היה משתחרר לביתו כדי שיוכל להתאוורר מעט. אולגה הבהירה למשה שהוא לא יצליח לעבור זאת אם הוא לא יתאמץ ויעזור לעצמו, אך משה אמר: "אני רוצה לחיות אך לא בצורה כזאת".

משה עבר ניתוח קשה שלא הצליח. בניתוח זה מצא את מותו ביום י"ב באב תשמ"ג (22.7.1983).

לאחר מותו נערך משפט על התאונה, המשפט נערך בחוסר ידיעה שמשה נפטר.

משה סיים את חייו בגיל 70 תוך כדי התנדבות למשמר האזרחי מתוך אהבתו לארץ ישראל.

בניית אתרים: