תפריט נגישות

ניסים בנימין ז"ל

ניסים בנימין
בן 45 בנפלו
בן שולמית ובנימין
נולד בתורכיה
ביום כ' בניסן תר"פ, 8.4.1920
שרת במוסד
 
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ח בתשרי תשכ"ו, 14/10/1965
מקום קבורה: ראשון לציון

קורות חיים

ניסים בן שולמית ובנימין. ניסים נולד בעיר אורפא שבתורכיה ב- כ' ניסן תר"פ(8.4.1920) , בן בכור להוריו ולו ארבעה אחים.

בילדותו למד ניסים ב"חדר" בבית הכנסת היהודי העתיק בעיר הולדתו. את אהבתו העזה לארץ ישראל ספג בין כותלי ה"חדר" ומשעות שבילה במחיצת סבו האהוב בהאזנה לסיפורי התנ"ך.

בשנת 1933, בהגיעו למצוות, גמלה בליבו של ניסים ההחלטה לעלות לארץ ישראל ולחבור אל דודיו שהתגוררו כאן. וכך, הוא נפרד מבני משפחתו ויצא לבדו למסע רגלי דרך סוריה ולבנון בדרך להגשמת חלומו להתיישב בארץ ישראל. עם הגיעו ארצה התיישב בראשון לציון, בה התגוררו דודיו על אדמות שרכשה המשפחה, והחל לעבוד בעבודות מזדמנות בבניין ובסבלות במטרה לבנות את חייו בארץ.

בני משפחתו של ניסים מספרים כי לאורך השנים פעלו הוריו בניסיון לשכנעו לעזוב את הארץ ולשוב לביתם, וכי אביו אף הגיע ארצה בשנת 1936 על מנת לשכנעו לעזוב עמו, ואולם ניסיונות אלו עלו בתוהו.

בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה ניסים מראשוני בני היישוב שהתגייסו לצבא הבריטי ושירת ב"פיוניר קורפוס 401" ובהמשך ב"פיוניר קורפוס 601". הוא היה בין החיילים המפונים מדנקירק שבצרפת לבריטניה, ואח"כ שירת באחת מהיחידות הלוחמות באפריקה, במדבר המערבי והשתתף בקרב על הגנת טוברוק.

בשנת 1944 הצטרף ניסים לשורות "הבריגדה היהודית" שהוקמה בצבא הבריטי באותה העת, ונלחם עם חבריה בקרבות שנוהלו להבקעת קו ההגנה הגרמני באיטליה, בלוב ובמקומות נוספים.

בשלבי סוף מלחמת העולם ולאחריה לקח ניסים חלק פעיל במאבק להקמת המדינה, ובין היתר סייע בהברחת נשק רב ממצרים לישראל. חברו אלי שלוש סיפר על פעילותם להבאת נשק לארגון ה"הגנה": " אני הייתי צריך להוביל נשק מהמדבר המערבי, אחרי שהצבא הגרמני נסוג וניסים היה נציג ההגנה במצרים מכיוון שידע ערבית היטב. אני הייתי משאיר את הנשק בסליקים וניסים היה מעביר אותו ארצה בדרכים שלו. באחת הפעמים גנבתי משאית שלמה עם נשק וניסים חצה עם המשאית את המדבר והביא את הנשק בעזרת אנשיו לקיבוץ גבעת ברנר. נשק זה שימש את צה"ל עם הקמתו, במלחמת העצמאות".

בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס ניסים לצה"ל, לגדוד 9 והשתתף בקרבות על ירושלים. בכתבה בעיתון "מעריב" סיפר אברהם פלג על ימי הלחימה: "בקרבות על ירושלים נפגע פעם איש יחידתו, ונשאר בין שני קווי האש. ניסים זוחל אל המקום, מחליף את הפצוע. הוא אינו מבין מדוע הוא זוכה לשבחים. 'אני לא יותר טוב מאחרים. אם אני לא אעשה את זה, מי יעשה את זה? ' כך הוא אמר. הוא עתיד לחזור על כלל זה פעמים רבות בחייו".

עם תום המלחמה התנדב ניסים למשמר הגבול, שם שירת עד שנת 1950. בתקופה הזו הוריו וארבעת אחיו עלו ארצה, המשפחה המורחבת התאחדה והשתקעה דרך קבע בראשון לציון.

לאחר שחרורו ממשמר הגבול, התמנה ניסים להיות מפקד מחנה העולים בדרום צרפת- מרסי, "גרנד ארנס" אותו ניהל במשך שנתיים. ניסים שימש דמות של אב ואם לעולים שבדרך, אישיותו הכריזמטית וקסמו האישי בשילוב יכולותיו להניע לפעולה וחריצותו סייעו בהעברתם של עולים רבים, שהגיעו מצפון אפריקה באוניות לצרפת ומשם לישראל.

עם שובו ארצה התמנה ניסים למנהל סניף הצפון של מנהל ההסברה ובחלוף שנתיים בתפקיד פנה ללימודים במכון להשכלה ולמחקר בבית ברל.

בשנים 1954 -1956 מילא ניסים תפקידים ציבוריים שונים, בהם מזכיר מפא"י( מפלגת פועלי ארץ ישראל) בהרצליה, בטבריה וראשון לציון. במסגרת תפקידו פעל ללא לאות לארגון אסיפות לקידום מפא"י בבחירות ולעידוד התמיכה במפלגה, ועבודתו סביב השעון התאפיינה באמירתו "יום עבודה כפול פלוס"...

בכל תפקידיו הציבוריים ניסים הטביע את חותמו המיוחד, חותם ההתלהבות למשימה ולשליחות, הדבקות במטרה והאמונה העזה, כדברי מכריו.

בשנת 1960 ניסים יזם והקים את מחלקת החינוך והנוער במרכז הקואופרציה, ואת גרעיני הנח"ל התעשייתי- גרעינים קואופרטיביים לנוער, לבוגרי צבא ולחיילים המשרתים בנח"ל שמטרתם ליצור דור המשך לקואופרציה היצרנית. החזון שלו היה הקמת תנועת נוער קואופרטיבית אשר חבריה הינם בני נוער וחיילים מכל הארץ ששירתו ביחידות נח"ל קואופרטיבי או השתלבו בהקמת מפעלים משותפים באזורי פיתוח וספר.

ניסים השקיע את כל מרצו וזמנו במיזם וראה בהקמתו את מפעל חייו. הוא היה נוסע בכל רחבי הארץ ורותם בני נוער וחיילים משוחררים להקמת גרעיני נח"ל ייעודי לצורך קידום התעשייה השיתופית בארץ. הצלחת המיזם הייתה הודות לכריזמה הרבה שאפיינה את ניסים ולהתלהבות והתשוקה שהקרין בגיוס בני הנוער והחיילים לגרעינים.

ניסים היה איש ציבור פעיל ומוכר בראשון לציון ומחוצה לה. הוא הכיר את רזי הפוליטיקה המקומית והיה חלק בלתי נפרד מהחיים הציבוריים בעירו. איכויותיו של ניסים, חוכמתו, כושר הביטוי, כושר השכנוע, יכולתו להניע אנשים לפעולה וקסמו הרב היו לו לעזר וקידמו אותו בביצוע פעילותו הציבורית.

על פועלו ואישיותו כתב ב"מעריב" אברהם פלג: "ניסים היה דינאמו אנושי שלא ידע ליאות. 'לעולם אל תרכב על אופנים' היה מטיף לידידיו. כששאלו אותו מה טיבה של פילוסופיה זו היה מסביר - 'כוונתי, שלא תרגיל רגליך לדרוס למטה ולכופף את גבך למעלה'... את ההערכה וההוקרה שרחשו לו רכש בעבודת נמלים שקדנית ואפורה. הוא למד ב'אוניברסיטת החיים' שכן מעולם לא היה פנאי בידו לחבוש את ספסל הלימודים במשך זמן ארוך".

לצד פעילותו הציבורית והמפלגתית, עסק ניסים בפעילות ביטחונית חשאית בשליחות "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" וגופי מודיעין אחרים בארצות שונות, ונטל חלק בפעולות שונות ועלומות.

בשנת 1965 נקרא ניסים לצאת לפעילות נוספת מטעם "המוסד" . אוהביו מספרים כי הם ניסו להניאו מכך בטענה שעשרים וחמש שנות שירות ביטחוני הן די והותר, וכי עליו להתמקד כעת בעתידו הפוליטי ובהצעה להתמודד לראשות העיר ראשון לציון בה התגורר, אך כתמיד תשובתו לכך היתה :" אם נקראתי לשליחות סימן שזקוקים לי, ואם אני לא, מי ילך?" . חברו משה לוי כתב כי ניסים קיבל את המשימות הביטחוניות באהבה על פי צו ליבו ומצפונו, " הוא הלך באשר הלך, לא לפי פקודה אלא בהכרה צלולה צעד אל אשר ייעד לו הגורל, באהבת המדינה אשר לה הקדיש את כל חייו".

ניסים נפל בעת מילוי תפקידו בצרפת ביום י"ח בתשרי תשכ"ו (14.10.1965). בן ארבעים וחמש בנופלו. הותיר אחריו הורים ואחים.

ארונו של ניסים הובא ארצה, וביום 25 באוקטובר 1965 , הוצב בבית מועצת הפועלים בראשון לציון, שם נישאו הספדים לזכרו. לאחר מכן, הובל הארון על ידי קומנדקר ונישא אל חלקת הקבר בבית העלמין הישן בראשון לציון על כתפיהם של שישה קציני צה"ל.

בהלוויה נכחו אנשים רבים אשר פועלו ואישיותו של ניסים נגעו לליבם, ובמהלכה חלק מהחנויות ובתי העסק בראשון לציון נסגרו כאות אבל.

השר יגאל אלון נכח בהלוויה מטעם ממשלת ישראל ונשא הספד. בין היתר, אמר כי " ניסים בנימין היה חייל אמיץ שמילא שליחות חשובה".

ראש הממשלה ושר הביטחון , לוי אשכול, שלח אל משפחתו של ניסים מברק חתום ובו הוא הביע את תנחומיו:" אתכם באבלכם בהילקח מכם ללא עת הבן והאח ניסים. חבריו , ידידיו והממונים עליו ידעו להעריך היטב את כושר מסירותו לארצו ולעמו בכל תפקיד אשר מילא". משה לוי ספד לחברו:" על הליכותיו ונפילתו של ניסים נחנך דורות רבים ושמו ייחרט בין גיבורי ישראל שהקדישו נפשם לעם. הוא לא זקוק להנצחה, שמו ופועלו הרב הונצחו לאורך כל דרך חייו, אולם אנו זקוקים להנצחת שמו וזכרו למען יתחנכו לאורם בני נוער רבים, לאהבת ישראל ולהקרבה למען אידיאלים נשגבים שניסים היה להם סמל בחייו הקצרים, אך מלאי ההוד והגבורה, ובתור שכזה יישאר לנצח בלבבותינו".

בסמוך למועד נפילתו פורסמו לזכרו של ניסים כתבות בעיתונות, הכוללות דברים לזכרו וסיפורים ממהלך חייו.

ביום 8 בדצמבר 1966, א' חנוכה תשכ"ז, נערך בראשון לציון טקס משולב לזכר שני שליחי "המוסד" שנפלו ב- 1965: קריאת שכונת עזרא וביצרון בשם שכונת רמת אליהו ע"ש המרגל הישראלי אלי כהן, וקריאת מרכז נוער בשכונה בשם "בית ניסים" ע"ש ניסים בנימין.

ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול שיגר אגרת לבאי הטקס ובה נכתב בין היתר:" לעם ישראל מסורת ארוכה של התנדבות בעילום שם רחוק מזרקורי הפרסומת. עוד בימי השלטון המנדטורי יצאו מתנדבים לשליחויות עלומות- מי לרכישת נשק להגנת היישוב העברי, מי לארגון שיירות המעפילים ומי ליצירת קשר עם אחינו הרחוקים מאחורי קווי האויב, בלבה של אירופה הנאצית. בעילום שם יצאו ובעילום שם חזרו, כי את אשר עשו לא למען התהילה עשו. זו אופייה של שליחות עלומה ורק במותם- יש ושמם של שליחים אלה מגיע לכותרות העיתונות. שליחות כזו הוטלה על אלי כהן ועל ניסים בנימין. שניהם עשו את שליחותם אולם לא זכו לשוב למולדת.... ראויים הם להערכת האומה".

ניסים מונצח באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין בבסיס בגלילות ובעירו ראשון לציון- בבית יד לבנים, על גבי האנדרטה לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל ובאתר האינטרנט "גלעד לזכרם" אשר הוקם לזכר הנופלים בני העיר.

באתר פייסבוק ניתן לקרוא, בעמודי בני המשפחה ובעמוד "קבוצת חובבי היסטוריה", על אודות חייו ופועלו של ניסים בנימין.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה