תפריט נגישות

סא"ל דן נדלר ז"ל

דן נדלר
בן 38 בנפלו
בן שרה ויצחק
נולד ברומניה
ביום י"ט באדר תשי"ח, 11.3.1958
התגייס ב-10.2.1976
שרת בחיל הלוגיסטיקה
יחידה: מקחת"ר 48
 
נפל בעת מילוי תפקידו
בי' בחשוון תשנ"ז, 23/10/1996
מקום נפילה: צומת פרדיס
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: ראשון לציון
חלקה: 7, שורה: 4.
הותיר: אשה- הדס,ארבעה ילדים - אסף, מורן, גלית והילה (דנה נולדה לאחר מותו) והורים

קורות חיים

בן שרה ויצחק. נולד ביום י"ט באדר תשי"ח (11.3.1958) ברומניה ובשנת 1964, כאשר היה בן שש, עלה עם הוריו ארצה והשלושה התיישבו באשקלון, העיר בה למד ובגר. דן השתלב יפה בארץ החדשה אליה הגיע. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי על שם ארלוזורוב וסיים בהצלחה את בית-הספר התיכון העיוני על שם אריה תגר.

בפברואר 1976 התגייס דן לצה"ל ובשנת 1977 יצא לקורס קצינים. עם סיום הקורס החל דן בקריירה צבאית, בה עבר שורה של תפקידים כקצין תחזוקה בגדודים ובחטיבות שבפיקוד דרום, ומאוחר יותר במפקדת קצין תחזוקה ראשי - בתחילה כראש מדור ציוד צניחה, ולאחר מכן בתפקידו האחרון בדרגת סגן-אלוף כראש ענף טקסטיל בחיל. לאורך כל שירותו בתפקידים השונים זכה דן להערכות גבוהות על איכויותיו כקצין, על השקעתו, מסירותו, יוזמותיו, מחשבתו המקורית ויחסי האנוש המצוינים שלו.

באוקטובר 1982 התחתן דן עם הדס והשניים עברו לגור בראשון לציון. נולדו להם ארבעה ילדים - אסף, מורן, גלית והילה. בתו דנה, נולדה שלושה חודשים לאחר נפילתו של דן. דן היה אב חם, אשר הקפיד לבלות זמן רב עם ילדיו, שיחק עמם והרעיף עליהם מאהבתו.

בשנת 1985 הגשים דן חלום, כאשר החל לימודי הנדסה אקדמיים בטכניון, במסגרת שירות הקבע. את לימודיו כמהנדס מכונות סיים דן בהצטיינות וקיבל תעודה מטעם דיקן הפקולטה, המציינת לשבח את הישגיו הלימודיים.

דן נפל בעת מילוי תפקידו, ביום י' בחשוון תשנ"ז (23.10.1996) בתאונת דרכים, שאירעה סמוך לצומת פורדיס בכביש לכיוון יקנעם. משאית אזרחית, שנהגה נהג נהיגה רשלנית, החליקה והתנגשה ברכב הצבאי בו נסעו דן וסמ"ר עופר מועלם. מעוצמת ההתנגשות נהרג עופר ודן נפטר בדרכו לבית החולים. בן שלושים ושמונה היה דן בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. השאיר אחריו הורים, אשה וחמישה ילדים.

כותב קצין תחזוקה ראשי, תת-אלוף דן נדיב, על דן: "אהבנו את דן, אהבנו בו את הצניעות, הענווה, הפשטות, היושר. הכרתי את דני לפני שלוש שנים, ובכל המפגשים התגלתה לנגד עיני דמות של מפקד, מקצוען, מסור, האוהב את עבודתו. מפקד שאיכפת לו, מפקד שעושה את עבודתו בנאמנות ובשקט. נחבא אל הכלים ומקובל על הבריות. גם כשחייך אלי, החיוך היה מופנם, מבויש, חיוך של אצילות, חיוך של שקט נפשי, שנסך על סביבתו וכל אלה יחסרו לנו, יחסרו לנו מאוד.

"דני היה אב למופת. אב שידע מעבר לעבודתו בצבא להעניק לילדים חום ואהבה ולטפל בהוריו. דרכו הסובלנית, הצנועה והאצילית של דני, תהיה נר לרגלינו, מורשת להמשך החיים, התרומה והעשייה לצה"ל ולמדינת ישראל".

בניית אתרים: