תפריט נגישות

אל"ם מרדכי מוטי מוסקל ז"ל

מרדכי מוסקל
בן 42 בנפלו
בן חנה ואריה
נולד בבית דגון
ביום כ"ב בטבת תשי"ג, 9.1.1953
התגייס ב-נובמבר 1972
שרת בחטיבת הנח"ל
יחידה: אוגמ"ר 91
 
נפל בעת שירותו
בט"ז בסיון תשנ"ה, 13/6/1995
מקום נפילה: יבנה
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: חולון
הותיר: אשה, שלושה בנים-בן, דור וטל, אם ואחות - אסתר

קורות חיים

בן חנה ואריה, נולד בבית-דגון ביום כ"ב בטבת תשי"ג (9.1.1953), בן שני להורים ניצולי שואה, יוצאי הונגריה ורומניה, אח צעיר לאסתר. את שנותיו הראשונות בילה בבית-דגן וכשהיה מרדכי בכיתה ה' העתיקה משפחתו את מקום מגוריה לראשון-לציון, שם למד בבית-הספר היסודי "בארי", ובגיל שש עשרה הצטרף לפנימיה החקלאית "כדורי", לאחר שהושפע מספורי הקמת המדינה וגיבורי התקופה שהתחנכו ב"כדורי", כמו יצחק רבין. ב"כדורי" התארגנו הוא וחבריו יחד עם בני נוער נוספים ממקומות אחרים ליציאה לגרעין נח"ל בקיבוץ מלכיה שבגבול הצפון.

מוטי התגייס לצה"ל בשלהי נובמבר 1972, ויצא במסגרת הנח"ל לקורס מ"כים, לקראת סיומו פרצה מלחמת יום הכיפורים ומוטי וחבריו הוצבו במוצב "בודפשט" אשר על גדות התעלה והגנו עליו. היה זה המוצב היחיד שלא נפל.

מוטי הדריך בגדוד מ"כים 906 ולאחר מכן יצא לקורס קצינים. בתפקידו הראשון כקצין שימש כמ"מ בגדוד נח"ל 908, שם הכיר את רעייתו לעתיד, נחמה, ששירתה כמש"קית ת"ש באותו הגדוד. השניים נישאו, כאשר מאחוריו תפקידי מ"פ נח"ל בבסיס הדרכה ומ"פ בני משקים, אחר כך שירת בבקעה כקמב"ץ ומאוחר יותר כסמג"ד בגדוד בט"ש בבקעה. מוטי שירת בצאלים כקצין אג"ם ענף חי"ר ובתקופה זו עבר עם משפחתו לגור במרכז צוחר שבנגב, משם עברו למעלה אפריים, שם שירת מוטי כסמג"ד במחנה גדי שבבקעה. בשנת 81-82 למד מוטי בפו"מ ולקראת סיום הלימודים הצטרף לכוח סגל נח"ל שהתארגן למלחמת של"ג, נלחם בגזרת החוף וטיהר את מחנה הפליטים רשאדיה.

לאחר כשבוע מונה מוטי כמג"ד 932 לאחר שהמג"ד הקודם נפצע ובפיקודו נלחמו בעליי' - בחמדון והוא הכוח הראשון שהגיע לכביש ביירות דמשק.

בסיום הקרבות חזר מוטי לסיים את לימודיו בפו"ם. ואח"כ מונה כקצין אג"מ נח"ל. בשנת 1986 סיים מוטי את לימודיו בפו"מ (פיקוד ומטה) באוניברסיטת תל-אביב בחוג להיסטוריה כללית ומונה למג"ד גדוד נח"ל 908. במרוצת השנים נולדו שני בניו הראשונים בן וטל. מוטי עלה לצפון, שם שירת במסגרת אוגדה 91 כסמח"ט 769 בתקופה בה שהתה החטיבה בלבנון. היתה זו תקופה סוערת ורבת ארועים, מטענים ונפגעים. כשירדה החטיבה מלבנון במסגרת פינוי צה"ל מלבנון עד לרצועת הביטחון, ירד מוטי עם החטיבה למחנה "גיבור". לאחר תפקידו זה, שירת כקצין אג"ם אוגדה 91, ומשם מונה למפקד מחנה 80 וקיבל את דרגת האל"מ. בתקופה זו נולד בנו השלישי דור. עם סיום תפקידו כמפקד מחנה 80 קיבל מוטי את תפקידו כמח"ט חאן יונס והמחנות, היתה זו תקופת האינתיפדה הסוערת ביותר, לאחר רצח שבעת הפלשתינאים בראשון לציון. בתקופה זו עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ נירים שבנגב, על מנת להיות קרובה אליו. מפקד חיילות השדה סיפר שלמרות התפקיד הקשה, שעות העבודה והלחץ התמידי, הצליח מרדכי להנחיל לחייליו את השקט והבטחון האישי לו הם היו זקוקים, והוסיף כי הוא התבלט במקצועיותו ובדאגתו לפרט.

בסיום תפקידו למד מוטי במב"ל (המכללה לביטחון לאומי) והשלים את התואר השני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, באוניברסיטת חיפה.

בתפקיד הבא שימש כסגן מפקד אוגדה 91. ולזמן קצר קצין אג"ם לתרגיל הצה"לי בסיום תפקידו כסגן מפקד 91. ולאחר תפקיד זה מונה לנספח הצבאי בסקנדינביה ולטביה. מוטי למד בקורס נספחים והתכונן לתפקיד עם משפחתו, ולנסיעה לקופנהגן, נסיעה שלא מומשה.

ביום ט"ז בסיוון תשנ"ה (13.6.1995), שבועיים לפני נסיעתו והתחלת התפקיד שכה ציפה לו, (בין היתר על מנת להיות בחיק משפחתו), נפטר מוטי מדום לב והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון והוא בן ארבעים ושתיים. עם לכתו הותיר אחריו אשה, שלושה בנים, אם ואחות.

במכתב ניחומים למשפחה כתב ראש המטה הכללי דאז רב אלוף אמנון ליפקין שחק: "מרדכי שירת כקצין אג"מ והיה עתיד לצאת לחו"ל כנספח צה"ל בסקנדינביה. הוא תואר על-ידי מפקדיו כקצין רציני ואחראי, אשר ביצע את עבודתו ביסודיות ובמקצועיות, היווה דוגמא אישית לסובבים אותו, ניחן ברמת מוטיבציה גבוהה בכל תפקידיו ונחשב ללוחם ומפקד משכמו ומעלה. מרדכי היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחייליו כאחד".

בני משפחתו כותבים: "מוטי לא היה מעולם בכל אשר עשה מהבינוניים. ידוע היה כמקצוען, כאמיץ, כיסודי בתדריכים והקפיד על נהלי בטיחות והוראות כשלנגד עיניו ראה תמיד את השמירה על חיי חייליו ומניעת תאונות. מוטי ידוע היה כקפדן בענייני הצבא, בהדרכה ובפיקוד, אדם עם מעוף ורעיונות, איש ביצוע שזכה לכינוי "בולדוזר" במהלך שירותו הצבאי. אדם שמפקדיו סמכו עליו בעיניים עצומות, בקבלת אחריות בניהול חפ"ק בעת אירועים שהיו חלק ממסגרת שירותו הצבאי בצפון וברצועה. מוטי היה מפקד שחייליו הן בסדיר והן במילואים היו סמוכים ובטוחים שיוכלו ללכת אחריו בעת מלחמה בביטחון רב. מוטי היה קצין ואדם שקול שמילא משימותיו תמיד על הצד הטוב ביותר ויחד עם זאת ידע להתנהג בצורה הוגנת לאוכלוסיה האזרחית שהיתה במרחב אחריותו ופיקודו. תפקידיו התובעניים בצבא ומסירותו לא הפריע לו להיות איש משפחה חם ואוהב, דואג ומעודכן בקורה במשפחה, מרבה להתקשר, לספר ולשמוע. מוטי היה מחוספס מבחוץ ורגיש מאד מבפנים. לא נעלם ממנו דבר הקורה בטבע תוך סיוריו ועבודתו. תמיד הבחין וסיפר על פריחת העצים, על הנופים והמראות שריגשו אותו בכל פעם מחדש וחייב היה לחלוק זאת עם מקורביו בצבא ובמשפחה. חשוב היה לו להעניק לילדיו מאהבת ומידיעת הארץ, נוסף על ערכים הומניים, שכן היה הומניסט ודמוקרט אמיתי בנשמתו, על אף שירותו בגוף צבאי שאינו דמוקרטי ממהותו. מוטי היה מעורה בפוליטיקה, באופן פסיבי כמובן, אך היה אכפתניק ומעורב.

מוטי היה בן מסור להוריו שחינכו אותו לאהבת הארץ, להומניזם, יושר ומעורבות והיו גאים בו על היותו אדם, מפקד ואיש משפחה כפי שהיה.

מוטי היה בעל, חבר ואב שקשה למצוא כמותו. חבריו נהגו לכנות את מערכת יחסיו עם בני משפחתו "שמורת טבע". תוכניותיו לעתיד היו בכיוון התקשורת, העיתונות, המשפטים והפוליטיקה ואין ספק שאילולי היתה נקטעת שירת חייו, היו נכונות לו עוד פסגות רבות. היה איש - איננו עוד".

בניית אתרים: