* מידע נוסף
תפריט נגישות

סמל זליג קפטל ז"ל

גדוד סיור 134 במלחמת יום הכיפורים

ההכנות ללחימה

שער החוברת
אלבום תמונות

כאמור, תפסה מלחמת יום הכיפורים את כל עמנו והצבא בתוכו בהפתעה מוחלטת.
מצב זה לא איפשר הכנות נאותות ללחימה. מצב הימ"חים גם הוא היה גרוע ביותר ומשך הזמן שהיה דרוש ע"מ להכין את היחידה היטב לקרב היה ארוך.
זמן זה לא ניתן לנו, כפי שאפשר לראות מהתחקיר האישי המצורף שחקרה מח' היסטוריה של צה"ל את המ"פ אילן אשל בבית החולים רמב"ם.
הגדוד עלה למלחמה בצורה לא אורגנית, במסגרות קטנות. בדרך כלל עלו הטנקים ראשונים ויותר מאוחר בעקבותיהם הנגמ"שים.
היה לחץ בלתי פוסק מלמעלה להעלות כל קנה תותח של טנק המסוגל לנוע ולהלחם ע"מ לעצור את ההבקעה הסורית ואת התמוטטות החזית ברמת הגולן כולה.

תחקיר: אילן אשל מ"פ סיור. גד' סיור 134 אוג' 36 בי"ח רמב"ם 7.11.73
התחיל תהליך הגיוס. הטנקים והנגמ"שים עמדו בסככות. סד"כ פלוגת סיור היה שבעה טנקים ושמונה נגמ"שים. הבעיה היתה בעיקר גיוס אנשי צוותות הטנקים. ידענו שנצטרך אותם מההתחלה. הגיוס הלך לאט מאוד. עד הבוקר היו לי רק ארבעה טנקים (מתוך השבעה) מוכנים, כשהחמישי כמעט מוכן.
מבחינת חימוש ומכשירים - הטנקים היו מוכנים כולם, עד הבוקר יום א' 7.10 בשעה 6:00.
כלומר, בבוקר היו כל הטנקים מוכנים. אבל אנשי צוותות היו רק לארבעה טנקים. האיש האחרון לטנק החמישי עמד להגיע, והוא באמת הצטרף אלי בשלב הסופי של הלחימה. רק צוותי הנגמ"שים היו, האנשים גרים יותר קרוב. חלק מהטנקיסטים גרים בדרום. בשלב זה היתה הפלוגה מוכנה למחצה. היו חסרים לי שלושה טנקים שהצוותות שלהם לא הגיעו. בשעה שבע בבוקר הגדוד קיבל פקודה שכל כח שמוכן יצטרך לתגבר את הגדוד של 179. התעכבתי לתיאום כוונות. היה לי ויכוח עם הממונים, לא הסכימו שאעשה תיאום כוונות. אמרו לי: "רוץ!". אמרתי שבלי תיאום כוונות אני לא יוצא, ולא יצאתי בלי זה. זה לקח בסה"כ עוד רבע שעה והוכיח את עצמו בצורה נפלאה בקרב.
הגדוד מ-179, שהייתי תחת פיקודו, לא עשה תיאום כוונות כי היה לילה כאשר יצא מהימ"ח. ואחוז הפגיעות שלו היה אפסי ממש. כל פגז עשירי או שנים-עשר. בעוד שאצלי, בממוצע כללי כל פגז שלישי. יצאנו בדרך עפר ממחנה "יפתח" לאלמגור. מאלמגור לגשר "אריק", מגשר "אריק" בכביש החדש של "יהודיה".
בסביבות "יהודיה" עמד על הכביש זחל"ם עם המג"ד של 179 שהיה פצוע. קצת לפני "יהודיה" אחרי שהכביש כבר עולה על הרמה. הוא אמר לי להצטרף לפלוגת "זברה" שנמצאה יותר קדימה. אמר לי לדהור על הכביש ו"הוא" (פלי "זברה") כבר יתן לי הוראות.
המג"ד היה במצב שכבר לא יכול היה לנהל את העניינים, ואח"כ הוא פונה.
הגעתי לשם בשעה 10:00 בערך. היו בדרך עיכובים, ונעצרנו לתקן תקלות קשר. מבחינה טכנית הטנקים היו מוכנים ב-100%, חוץ מנושא הקשר.
אלה טנקים שעמדו במחסני חרום. לא היו באימונים, והיו במצב יוצא מן הכלל טוב.
יש לי עוד הערה מוקדמת בקשר לתהליך הטענת תחמושת. היה בלגן נורא. יש לטעון טנק עם שלושה סוגי פגזים: חלול ח"ש - מנעל, ומעיך. זה לא הגיע לפי הסדר. צריך למלא סוג אחד, ואח"כ סוג שני. הגיעו משאיות מכל הסוגים יחד. זה לקח יותר זמן ממה שאפשר היה לעשות. התחמושת נמצאה בסך הכל במרחק לא רב בביריה. אבל הכנו די מהר. בעשר שעות, אני חושב שזה די מספק.
עוד הערה מוקדמת: תהליך הגיוס של הגדוד: לגדוד לא היתה סיסמת גיוס.
אורי: אבל זה ברשת גיוס חטיבתית כל העסק הזה,
אילן אשל: לא, אין לנו שום שייכות חטיבתית גדודית או אוגדתית. זו לדעתי נקודה למחשבה. גדוד סיור, שצריך להיות בין היחידות הראשונות שמוכנות, צריכה להיות לו סיסמת גיוס ברדיו. לא היתה לנו בכלל. גייסו טלפונית, וזהו.
ירדנו בגשר "אריק". לא היתה שום הכוונה. בדרך כלל יש הכוונה של יחידת סיור, אבל הגדוד של 179 (אני לא יודע את מספרו, אני זוכר רק את שם המ"פ שקיבל אותי, בתור מג"ד כבר: אריאלי). הגדוד שלח מולנו יחידת סיור, שפגשה אותנו בסביבות יהודיה וכיוונה אותנו. מבחינת הגדוד זה היה 100% בסדר. אבל יחידות אחרות, יותר גבוהות, לא כיוונו. הגדוד שלח לנו שני ג'יפים, הכניסו אותנו לאזור העמדות והסתלקו.
בערך ב-10:00 קיבלתי כבר פקודות בקשר. לא קיבלתי שום פקודות על אופי הלחימה שאנחנו הולכים לעשות, הדבר היחידי שקיבלתי: הסורים פרצו את רמה"ג, ועלי לזנק ולעזור ל-179, הגדוד נמצא במצב קשה. כל טנק שאני מביא לו - עוזר לו. זה הרקע שקיבלתי ללחימה. לא ידעתי אם אני הולך להילחם עם שריון, עם חי"ר או עם טילים. באופן כללי שום דבר. כשנכנסתי לרשת של 179 קיבלתי ידיעות ברורות. המ"פ הזה הכניס אותי לקרב בצורה פנטסטית. סיפר לי על המצב שלהם, נתן לי פקודות מה הוא רוצה ממני, ואיזה כוח אויב ישנו מולי. בשלב זה של הלחימה, אמר לי שהגדוד נמצא בגמר תחמושת. הרבה טנקים פגועים. ניהלו מהבוקר עד 10:00 לחימת ש' ב-ש'. גם בלילה נפגעו להם מספר טנקים. המצב אצלם היה באותו שלב שהיו רק עשרה טנקים לוחמים מכל הגדוד. כך שאני, עם ארבעת הטנקים ה"טריים" שלי - הוספתי להם הרבה, כאילו חצי כוח נוסף ממש. מבחינת האויב: המ"פ אמר, בשלב זה, שהוא ניהל קרב עם חטיבה סורית משוריינת, ובאותו רגע נכנסה לקרב התחלה של חטיבה נוספת. הוא ראה את הגדוד הראשון שלה באזור חושניה. הפקודות שלי היו לעשות איגוף ימני על הגדוד הסורי הזה, שנכנס עליו לתפוס אותו מהמימד הצדדי שלו ולהכות אותו מהצד. אלה הפקודות קצרות וענייניות. היתה לי בעיה עם מפות קוד. קיבלתי מפות קוד שנגמרו ב"ציר הנפט". והקרב שלנו התנהל על האזור ההוא. לא היו לי מפות קוד מאחרי זה. ומפות הקוד היו בצבר. לא קיבלתי אותן מאורגנת ומוכנות.
בתשובה לשאלה: באיזה איזור? באזור גשר "אריק" - כביש יהודיה - חושניה - זה נקרא, נדמה לי, "כביש ה-40". לא היו שום מפות קוד מאורגנות. אני מציע שכל מ"פ, לפחות בגדוד סיור בכל גדוד טנקים, יהיו לו מפות מראש.
קיבלתי אותם בצבר, בצורה לא מאורגנת. אני לא יכול לבחור כל פעם את המפה המתאימה, להתאים אותה לשניה, לעשות את זה בטנק. היו מפות, אבל זה לא היה מוכן. והן נגמרו באמצע הרמה. לא היה עד הסוף.

תחקיר זה ככל שהוא מבולבל מעיד בצורה אותנטית על המצב בהתארגנות ובפתיחת המלחמה.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה