לעולם הזה התמהמת לצאת, כאולר ביומך הראשון ידעת גורלך ... אך גדלת והתפתחת בקלות ובמהירות.
בגן-הילדים היית אהובה על כל רואיך, מלאה תמיד בבת-צחוק, ערה לכל הסובב אותך, תמיך משתתפת בכל המסיבות ומשחקת תפקידים ראשיים.
בביה"ס העממי "חביב" בחרו בך לכל הועדות, פשוט בגלל שהצלחת בכל השטחים - נגינה, שירה, סקצ'ים - היית כמעין המתגבר עד אין סוף... לכל קריאה היית עונה בהתנדבות. אם זה להנעים חיילים פצועים בבית-חולים, ילדים משותקים, מועדון לקשישים ועוד ועוד.
לכלם עזרת, אם בביה"ס ואם בשכונה ולא על מנת לקבל פרס חו"ח, היה זה רק למען הסיפוק הרב אשר רכשת לך.
בכתות ה'-ו' כבר כינו אותך הדודים כ"עילוי", על-סמך הזכרון שלך וידיעותיך בתנ"ך.
ובהגיעך לגיל בת-מצוה התנהגת ממש כבוגרת, עצמאית לכל דבר, נושאת נאום מוצלח ובעצמך מנחה את המסיבה. כמו בכל שאר ימי ההולדת, הארועים המשפחתיים, חגים וכו" היית תמיד את הבולטת מעל כלם. כושר המנהיגות שלך היה אחד מתכונותיך - כמו שדוד אריה ז"ל ניבא לך: "גולדה מאיר מס 2..."
בתנועת הצופים גם-כן צעדת בראש, בכל המחנות ובכל הפגישות השתתפת. תמיד עם האקורדיון היית פותחת בזמרה ושוטפת אחריך את כל החבריה.
לימודייך בתיכון היו על הגובה, בעלת תפיסה מהירה וזכרון טוב, עירנות ונבונות. וגם כאן נבחרת לכל הועדות.
במסיבת הסיום של התיכון, לך היה חלק רב. החלפת הדגלים בין שמיניות ושביעיות -נעשתה על-ידיך ומשה, תמיד נחת...
...ובהגיעך לגיל 18 אביבים התוכחנו: האם לדלג על השירות הצבאי (היות והיו עודף בנות במחזור שלך) וללכת ללמוד ? אבל את לא ויתרת... וכשהגענו ללשכת הגיוס ביפו, לא מצאו אותך ברשימה עם שאר הבנות. פרצת בבכי ומבלי לשאול מישהו קפצת לאוטובוס שנסע למחנה הטירוניות. בגמר הטירונות הגעת הביתה בשמחה - "שבצו אותי לבאר-שבע, רחוק מתל-אביב, נהדר ! "...
אחרי שנת שרות בבאר-שבע, צץ רעיון חדש - "יש ללכת לסיני, הנגב הוא מרכז הארץ... " ועם עובדה מוגמרת חזרת יום אחד מסיני, 8 שעות נסיעה, מליאת ספורים וחוויות... "נסעתי היום בטנק ונתתי פקודות נוע..." עם התלהבות רבה וסיפוק רב.
תוכניותייך לאחר גמרך את הצבא היו כמובן - לימודים באוניברסיטת ירושלים ("הרי גם רבצ'ו לומדת שם... "). רצית ללמוד עבודה סוציאלית בכדי לעזור לילדים קשיי חינוך. "משימה קשה את לוקחת על עצמך אלצ'ו..." אך את בשלך: "אני יודעת אבא, אבל שם מקומי, רק כך אוכל להביא תועלת למוכי גורל ובודאי אבוא על ספוקי".
אך הגורל האכזרי ניתק לך את כל התוכניות ולקח אותך מעמנו לנצח! אנו נזכור אותך תמיד, עם כל התכונות הטובות והרבות שהיו בך, נזכור אותך על כל צעד ושעל !
זכרונך לא ימוש מאיתנו אף-פעם.
יהי זכרך ברוך.
אבא