אסף היקר!
עברו כמעט שבע שנים מאז הגעת לפלוגה, מיד לאחר שירותך הסדיר והצטרפת אלינו לצוות 5.
אלו היו שבע השנים הטובות. שבע שנים שבהן הפכת מחייל משוחרר, מעלם צעיר, דרך תקופת הלימודים בטכניון לגבר צעיר בעל קריירה מבטיחה המתלבט לאן פניו מועדות, במה יעסוק, היכן יגור ועוד עניינים המטרידים את כולנו בראשית דרכנו.
אסף - האמת שאף אחד בצוות לא הכירך כ"אסף" אלא כ"וקסמן", החבר הכי טוב של כל אחד מהצוות.
פעם אחר פעם, למרות שלא תמיד אוהבים, הופעת לאימון, לתעסוקה מבצעית, להשתלמות, או לסיור הקו, היית חדור מוטיבציה ו"מגדיל ראש" ומברך אותנו ואת המפקדים בחייל שכבר לא רואים, חייל חכם ונבון, הגון, בעל עוצמה פנימית, מתמודד עם כל קושי, חייל הדואג לחבריו, חייל שבעיקר הוא חבר ואח ומפקד. זאת למרות כל הקשיים, למרות שתמיד המילואים מפריעים ללימודים ולמבחנים. אבל אתה הופעת עם החיוך הביישני שכל כך אפיין אותך, המבט הסקרני, הרצון והנכונות בעיניים ובעיקר במעשים, מברר מראש מה נעשה ומה מתוכנן ובראש ובראשונה כיצד ניתן ולמי לעזור והכל מתוך נאמנות ומסירות לצוות.
וקסמן
אתה תחסר לנו מאוד, תחסר לנו ויחסרו לנו חיוכך במארב - בחום של 40 מעלות בתוך השיח על גבול הלבנון. תחסר לנו כשנעלה למוצב עם משא על הגב ולא תוכל לסייע לצוות בהליכה. וכשנרצה לצעוק "וקסמן אתה תותח" נזכור כולנו את חיוכך הנבוך והביישני שאומר "זה בעצם בשבילכם חברים".
אנחנו חיילי הצוות, הפלוגה והגדוד מבטיחים לך היום שלא ניתן לך "לרדת מהכותרות" שלנו. אנחנו שנשארנו בלעדיך כשכולם יחזרו לשגרה נשתדל לעשות הכל כדי שיכירו אותך גם אלו שאחריך יבואו, ידעו שהיה בצוות אח, רע, חבר, ובעצם "לב ענק" שבלעדיו יהיה קשה לחזור ליום-יום.
גם אתמול בבוקר כשחילקנו מספרי ברזל לכל חייל בצוות, כדי שנדע תמיד איפה כל אחד מהצוות נמצא, נתנו לך את הסיפרה "10". הסיפרה הזו שמורה לך מעכשיו ולתמיד ובפעמים הבאות כשניתן מספרים לחברי הצוות, נשאיר את המספר 10 תמיד שמור בשבילך, כדי שגם החיילים שיצטרפו בעתיד לצוות ידעו תמיד מי היית וכמה אתה חסר.
אנחנו מחזקים את ידי משפחתך ונמשיך במשימה שכל כך אהבת לשמור ולתרום לביטחון המדינה.
מאתנו בהצדעה