* מידע נוסף
תפריט נגישות

טוראי אביב ברזילי ז"ל

מפרי עטו

למול הלילה

שער מחברת לספרות של אביב
אלבום תמונות

חושך. הכל סביב שרוי בדממה אילמת. רק פה ושם נשבר עלה יבש או נפל תפוח-זהב. אנו צועדים אל חיק הלילה השחור, לבין זרועותיו הפתוחות.
השמים ממעל זרועים רבבות כוכבים, המנצנצים באורם המזהיב. מתוך הדממה עולה ונרקמת אגדת לילות-מכורה...
דמות במרחק מפחידה קצת, אך אנו ממשיכים ללכת. בהתקרבה - צוחקים חרש. אין זה אלא אילן צעיר.
הדרך נמשכת, החושך גובר. לפתע ישלח תן את יללתו על פני המרחב והדה יתגלגל, יתנשא.
הגענו למקום המיועד. נתפרדנו לשתי קבוצות והתחלנו את משחק-הלילה. הקבוצות התרחקו זו מזו. כל קבוצה העלתה מדורה. להבתה האירה את המרחב האפל באור רוטט, מהבהב ומלהיב.
תפקיד כל קבוצה. שמירת מדורתה וגם - חדירה לשטח המדורה השניה.
יצאנו. מרחוק מהבהבת המדורה הנגדית. אנו צועדים חרש. עוצרים את נשימתנו לקול נפילת עלה, מתכופפים ושוב מזדקפים. מטרתנו אחת. הזמן עובר. פאתי-מזרח מחווירות וירח גדול עולה ומטפס אל-על. החושך הולך ונעלם. סביב אור קלוש, אך מלא רוך. אנו ממשיכים להתקדם. המדורה קוסמת וקוראת. אנו מתקרבים בזחילה. המתיחות גוברת. הלב דופק בחזקה. ההרגישו השומרים ? לא. פחד-שוא. הגענו.
תם המשחק. אנו חוזרים הביתה. הירח מלוונו באורו, באלומותיו המכסיפות.
הכל כשהיה, ורק בלב, שערג למדורה במרחק, שנמשך אליה - נדלקה התקוה. מול הלילה האפל נפלטות המלים הקצרות, הרוצות להביע משהו מרחשי הלב.
אל משואות שנדלקו על גבולות-מכורה נעפיל, נעלה. מול הלילה האפל, מול התן המיילל - הדלקנו לפיד ואורו רוטט...

מתוך שירת אביב קובץ זכרון לבן ולאח בהוצאת המשפחה נטעים - תל-אביב תשכ"ב / 1961
הספר נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה