הרחק במישורי ההרהורים
טבולים בזיו-אורו
נשב אחים עם זכר רע
להעלות מופת ערכו.
עצים עצינו ראש הרכינו
ציפור אז, מקינה החרד
נפלת, לתהומי השכחה
אך אנו, לא נשכח לעד.
כמפקד עמדת הרחק
על גבול כבוד, גאה
וכחבר, בעת מצוק היית
ממש כבמדבר נווה.
שבחיים היית
היו הכל את שבחך שותקים,
אך העוצמה של השתיקה
היתה היטב גלויה.
חבל אמור מילים
כי מדמותך יגרעו
לך יפים המעשים
וזכרון הלב.
יוסי. (חייל המחלקה)