תפריט נגישות

שמואל אריה ז"ל

שמואל אריה
בן 71 במותו
בן אסטריאה ורפאל
נולד ביום תרל"ז, 1877
 
נהרג בפעולת איבה
בכ"ה באייר תש"ח, 3/6/1948
מקום אירוע: ראשון לציון
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: ראשון לציון - גני אסתר
הותיר: אישה, תשעה ילדים ונכדים רבים, 2 אחים ו- 2 אחיות

קורות חיים

שמואל אריה, בן למשפחה ספרדית מיוחסת, נולד בשנת תרל"ז (1877) בסאמקוב שבבולגריה, להוריו רפאל אריה ואסטריאה לבית טאג'ר.

מקורה של משפחת אריה במחוז ליאון בספרד. במאה ה- 15, מחמת רדיפות האינקוויזיציה, עקרה המשפחה הענפה לוינה. ב- 1775 אולצה המשפחה לעזוב את וינה בחוסר כל, ולאחר נדודים רבים התיישבה בעיר סאמקוב בבולגריה. בני המשפחה, שהיו בעלי השכלה וכשרון מסחרי, צברו מחדש הון רב ויסדו בנק ולו סניפים מקושטא עד וינה. לימים כונו "הרוטשילדים של מזרח אירופה".

בשנת 1877 פרצו מלחמות בבלקנים נגד טורקיה, ובשנת 1880 שני האחים האמידים, רפאל ודוד אריה, עלו לארץ ישראל עם משפחותיהם והתיישבו בירושלים, בבית אריות-האבן. האחים הפעילו את קו העגלות בין ירושלים ליפו, ואף לקחו חלק פעיל במהלך התפתחותן של המושבות שהוקמו בעזרת הברון רוטשילד.

בשנת 1885 הצטרפה משפחת רפאל אריה למייסדי ראשון לציון. רפאל התקבל על-ידי פקידות הברון כמתנחל איכר, ורכש בכספו 133 דונם אדמה חקלאית ובאר מים. בנוסף רכש 5 דונם ברחוב רוטשילד במושבה, שם בנה בית למשפחתו - הבית השנים-עשר בראשון לציון. בבית זה גדלו תשעת הילדים, שחונכו ברוח הציונות.

שניים מהבנים היו בוגרי המחזור הראשון בבית הספר "מקווה ישראל". שמואל היה בוגר "אליאנס" בירושלים, וסיים במגמת חרש-ברזל. לימים הקים בית מלאכה בחצר ביתו.

לא ארכו הימים, והאב רפאל ושניים מאחיו של שמואל נתקפו בקדחת שחור השתן ונפטרו צעירים מאד. שתיים מאחיותיו הוגלו עם משפחותיהן על-ידי השלטון הטורקי לביצות חדרה בראשית מלחמת העולם הראשונה, ונפטרו מרעב וממגפות. מקום קבורתן לא נודע. האם אסטריאה חילקה את הנחלה המשפחתית בראשון לציון בין שני בניה הבוגרים - גבריאל ושמואל. בנוסף לחלקו בירושה רכש שמואל עוד 66 דונם אדמה חקלאית מפקידות הברון, ונחלתו השתרעה על 120 דונם לחקלאות. הוא נטע פרדס, עצי שקד וגפנים. מעולם לא מכר אף שעל אדמה, ואת כל רכושו הותיר למשפחתו.

שמואל נשא לאישה את פורטונה הירושלמית. שניהם היו דתיים. נולדו להם תשעה ילדים יפים, שרחשו כבוד רב והערכה להוריהם.

שמואל היה צנוע ועניו, חרוץ וישר לבב. כל חייו עבד קשה כאיכר וכחרש ברזל, ותמיד פרנס את משפחתו בכבוד. הוא שלט בשפות עברית, צרפתית, ספרדית וערבית.

מיד אחרי הקמת מדינת ישראל (14.05.1948) החלה פלישת הצבא המצרי מדרום הארץ, ובסוף חודש מאי טור הפלישה נעצר באיזור אשדוד. במקביל הפציצו מטוסים מצריים את גוש דן ומדי פעם טסו מעל ראשון לציון. פעם אחת בחודש מאי אף הפציצו את המושבה, אך ללא נפגעים.

ביום חמישי כ"ה באייר תש"ח (03.06.1948), בשעה 11:15 לפני הצהריים, הפציצו מטוסים מצריים את ראשון לציון ופגעו פגיעות קשות במרכז המושבה. בהפצצה נפגעו רבים ונהרגו עשרים וחמישה אנשים, בהם שמואל. הוא נהרג בדרכו לפרדס שלו.

בן 71 היה במותו. הניח אישה, תשעה ילדים ונכדים רבים, שני אחים ושתי אחיות.

מקום מנוחתו הנצחית בצל השקמה, בבית העלמין הישן בראשון לציון.

בהתאם להחלטת העירייה הוקמה בקרבת מקום ההפצצה אנדרטת זיכרון לנופלים.

בניית אתרים: